ביה"ד הגדיל את סכום הפיצויים שחייב מפקד, שביצע מעשים מגונים כלפי פקודתו

1.      המערער הורשע בבית הדין המחוזי, לאחר שמיעת ראיות, בשלוש עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ה) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובשתי עבירות של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן:"החש"ץ"). עניינן של העבירות במעשים אסורים כלפי פקודתו, רב"ט ב' ק' (להלן: "המתלוננת").

המערער זוכה, מחמת הספק, משתי עבירות של מעשה מגונה ומעבירה אחת של הטרדה מינית שיוחסו לו כלפי חיילת אחרת- טור' ט' ו'.

2.      נסיבות ההרשעה תוארו בהרחבה בהכרעת הדין ואף מצאו את ביטוין במסגרת גזר דינה של הערכאה קמא:

"העובדות עלפיהן הורשע הנאשם היו כי בתקופה שבין ינואר 2005, עד 22/11/05[,] בעת ששימש כמפקד ימ"ח ביחידה בדרגת רס"ם, נהג להגיע למשרדה של חיילת בדרגת רב"ט (המתלוננת) ששרתה כפקידה במחלקה אחרת, ולנשקה בלחייה.

כמו כן, בין התאריכים 21/11/05 ועד 06/12/05 בעת שהמתלוננת שירתה תחת פיקודו, נהג לחבקה בחוזקה בבוקר עם הגעתה ליחידה, כאשר המתלוננת ניסתה להדפו מעליה ללא הצלחה, ומדובר היה בארבע ועד חמש הזדמנויות שונות שבאחת מהן נישק אותה על צווארה.

בנוסף, בין המועדים 29/11/05-21/11/05 כאשר ישבה המתלוננת ליד המחשב ניגש אליה הנאשם מאחור ולחש באוזנה שהוא רצה לנשכה באוזנה, ושאל אותה אם בן זוגה נושך את אוזנה. המתלוננת אמרה לו שאמירותיו מגעילות, והנאשם עזב את המקום.

כמו כן, בין המועדים 06/12/05-22/11/05 כאשר המתלוננת הגיעה באיחור לבסיס ביקש ממנה הנאשם הסברים לכך ואמר לה כי היא יודעת שהוא מת עלייה והיא סתם עושה לו בעיות, ביקש ממנה לשבת לידו, חיבקה בחוזקה והצמידה אליו.

כמו כן, נקבע בהכרעת הדין כי בהמשך לאיחורה של המתלוננת באירוע הנ"ל כעס עליה הנאשם, חיבקה בחוזקה, שאל אותה אם ברצונה להישפט וניסה לנשק אותה".

3.      לאחר ששקל את נסיבותיהן של העבירות אל מול נסיבותיו האישיות של המערער גזר בית הדין קמא על המערער 4 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בדרך של עבודה צבאית, 4 חודשי מאסר מותנים ו-20,000 ש"ח פיצויים למתלוננת.

4.      לכתחילה, השיג המערער הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש. אולם, בדיון שהתנהל בפנינו, חזר בו המערער מהערעור על דבר ההרשעה, טען בשפה רפה בעניין חומרת עונש המאסר ולמעשה מיקד את טיעוניו לעניין היקף הפיצויים שנפסקו למתלוננת.

5.      לטענת ההגנה, עסקינן בקצה הנמוך של מדרג החומרה בסוג זה של עבירות ועל כן, היקף הפיצויים שנפסקו ע"י בית הדין קמא תקדימי ואינו משקף את שמקובל בפסיקה. הסנגור המלומד ציין, כי המתלוננת נושאת עמה טראומה נפשית שמקורה בפיגוע חבלני שחוותה ולא הוכח כי נגרם לה נזק נפשי דווקא בשל העבירות שבהן הורשע המערער.

משכך, ובשים לב לרכיבי הענישה האחרים שנגזרו על המערער, סבור הסנגור כי שיעור הפיצויים שנפסקו גבוה מהראוי, ביחס לחומרת העבירה ואף טומן בחובו סכנה של עידוד תלונות שווא. לפיכך עתר להפחית באופן משמעותי את שיעור הפיצויים שנגזרו על המערער.

6.      מנגד, סברה התביעה, כי אין מקום להתערב בשיעור הפיצויים שהשית בית הדין קמא, למעט הצורך להעמיד את שיעור הפיצוי על סך של 17,625 ש"ח, כמתאפשר לפי הדין.

התביעה הדגישה, בהיבט זה, את חומרת העבירות שבהן הורשע המערער, במיוחד על רקע פער הדרגות בין המערער למתלוננת, יחסי המרות ביניהם, ומצבה הנפשי הקשה של המתלוננת.

7.      בתום שמיעת טיעוני הצדדים, נעתרנו לבקשתו של התובע והתרנו למתלוננת לתאר, בקצרה, את המשמעות הנודעת בעיניה לפיצויים.

8.      המתלוננת מסרה בפנינו, כי בעקבות פיגוע חבלני שחוותה ומחמת מעשי המערער כלפיה היא אינה מסוגלת לתפקד בחיי היומיום, אינה מצליחה למצוא עבודה סדירה ואף לא החלה בלימודים כפי שתכננה. המתלוננת הוסיפה כי היא זקוקה לטיפול פסיכולוגי, שאותו אין לה אפשרות לממן.

9.      אכן, אין חולק כי העבירות שבהן הורשע המערער הנן חמורות מאוד.

עיון בהכרעת הדין מלמדנו כי המערער הרהיב עוז ופגע, פעם אחר פעם, בכבודה, בגופה ובנפשה של המתלוננת.